רקע כללי
1. המערערת, רס"ב יפה עזרא, הועמדה לדין לפני בית הדין המחוזי מ"ש דרום. יוחסו לה עבירות חמורות. מדובר בעבירות, שעניינן הוצאה של דלק מרשות הצבא, בשווי של למעלה ממיליון ש"ח, במספר רב של הזדמנויות. המערערת הואשמה בשלוש-עשרה (13) עבירות, שעניינן גניבה בידי עובד ציבור, בצוותא חדא עם אזרח בשם שמשון שאול (להלן: שמשון), לפי סעיפים 390 ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שלוש-עשרה (13) עבירות, שעניינן זיוף בידי עובד ציבור, לפי סעיף 421 סיפא לחוק העונשין; ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. באורח
מצטבר לפרטי האישום דלעיל, יוחסו למערערת עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין; וכן עבירה נגזרת של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי).
בתום שמיעת ראיות, שנפרשה על-פני למעלה משנתיים,
הרשיע בית הדין המחוזי את המערערת ב
עשר עבירות של
זיוף בידי עובד ציבור (פרטי אישום: 2, 6, 8, 10, 12, ,14 16, 20, 22 ו-24); ב
אחת-עשרה עבירות של
גניבה בידי עובד ציבור (פרטי אישום: 3, 7, 9, 11, 13, 15, 17, 21, 23, 25 ו-27); בעבירה של
קשירת קשר לביצוע פשע (פרט אישום 1); בעבירה של
מרמה והפרת אמונים (פרט אישום 28); וכן בעבירה של
התנהגות שאינה הולמת (פרט אישום 29). המערערת
זוכתה מחמת הספק מ
שלושה פרטי אישום (4 ו-26, שעניינם זיוף בידי עובד ציבור; ו-5, שמהותו גניבה בידי עובד ציבור) וכן זוכתה זיכוי "מלא", מ
שני פרטי אישום נוספים (18, שעניינו זיוף בידי עובד ציבור ו-19, שמהותו גניבה בידי עובד ציבור).
על המערערת הושתו העונשים הבאים:
חמש שנות מאסר, מהן
שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרה הסגור, והיתרה על-תנאי למשך שלוש שנים לבל תעבור עבירה לפי סימנים א' ("גניבה") ו- ו' ("מרמה, סחיטה ועושק") לפרק י"א לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעות ברכוש"; קנס בשיעור 100,000 ש"ח; והורדה לדרגת טוראי.
2. לפנינו ערעור כפול. ההגנה מערערת על ההרשעה ועותרת לזיכויה של המערערת מכל אשמה; ולחלופין, להקלה במידת העונש. מנגד, התביעה הצבאית טוענת, כי מן הדין להרשיע את המערערת בחמשת פרטי האישום, שמהם זוכתה, ולהחמיר במידת העונש, שהושת על המערערת, לרבות הטלת עונש של גירוש מן הצבא.
המסכת העובדתית
3. תמצית הנסיבות על יסודן הורשעה המערערת - קצינת "דחיפות וחלוקת דלק" בבסיס דלק - פורטו בגזר-הדין של הערכאה קמא, כדלהלן:
"במהלך חודש אפריל 2003, קשרה הנאשמת קשר עם האזרח שמשון שאול, נהג מיכלית בחברה להובלת דלק עבור יחידות בצבא, לנצל את תפקידה ומעמדה בצבא על מנת לגנוב מן הצבא דלק. הגניבות בוצעו באמצעות זיוף שוברים מתאימים, לאחר שהנאשמת ניצלה את העובדה כי המעקב אחר צריכת הדלק של יחידות במרחב החטיבה הדרומית באזור חבל עזה, בתקופה של פעילות מבצעית אינטנסיבית באזור - היה רופף. הדלק נמכר לידיים פרטיות, תמורת רווח אישי. החל מחודש יולי 2003 ועד לתאריך 24/03/04, המועד בו נעצרה הנאשמת ע"י חוקרי הימל"ם, ביצעו השניים אחת עשרה גניבות של דלק, סולר ובנזין, מן הצבא, באמצעות כעשרה מקרים של זיופים שביצעה הנאשמת. כתוצאה מכך, נגנבו מן הצבא 350,000 ליטרים של בנזין וסולר, שערכם אז... היה כ-1,110,000ש"ח. כתוצאה מן המכירה, הנאשמת שלשלה לכיסה סך של 184,330 ש"ח".
בית-הדין המחוזי
התשתית הראייתית
4. בפני הערכאה הנכבדה קמא נפרשה תשתית ראייתית
רחבה: עדויות שבאו בפני בית הדין, הודאות המערערת בחקירת מצ"ח וראיות נוספות. נעמוד להלן על עיקריהן.
4.1. בפתח החקירה הגלויה, ביום 24/3/04, נערך
חיפוש בביתה של המערערת. במהלך החיפוש, נמצאו במקומות שונים (בכיסי בגדים, במדף ארון הבגדים, במעטפה ובמגירה) חבילות של שטרות כסף בסך כולל של -64,600ש"ח; כן נמצאו שרשרת וצמיד זהב; והוחרם מכשיר טלוויזיה (מסך שגודלו 43 אינץ'). כאשר נשאלה המערערת, בעת החיפוש, האם קיימים מקומות נוספים בהם מונח כסף, השיבה: "אני לא יודעת מהיכן הכסף" (ת/18).
4.2 בהמשך, נחקרה המערערת מספר פעמים ביחידה המרכזית לחקירות מיוחדות של המשטרה הצבאית (ימל"ם), ומסרה
ארבע אמרות, שנגבו במועדים שונים (ת/1-ת/4). ב
אמרתה הראשונה (ת/1), הכחישה המערערת, תחילה, כל קשר לעבירות שיוחסו לה: "אני לא יודעת על מה מדובר, לא גנבתי" (עמ' 1); ברם, בהמשך,
הודתה שגנבה דלק מן הצבא משך שמונה חודשים (ש: "כמה זמן את גונבת דלק מהבסיס? ת: אני אגיד את האמת, אני מנסה להיזכר בפעם הראשונה, אני חושבת שאולי ב- 8 החודשים האחרונים..." - עמ' 15); היא תיארה את דפוס הפעולה במסגרתו פעלו היא ושמשון על-מנת לגנוב דלק ("הקטע של שמשון הוא מאוד מתוחכם, בו[א] נגיד ששמשון היה מבקש נסיעות קצרות, ושמשון היה מתאם יחד איתי, ואז הייתי פונה לרונן ורונן היה אומר לי יש לי את שמשון, ואז שמשון היה בא לבסיס, נכנס פנימה עם נציג היחידה, הייתי נותנת לו את השוברים והוראת מילוי... נמצא גם גורם שלישי שאני לא מכירה, אני לא יודעת איפה נפרק הדלק ומה נעשה איתו... אני יודעת שרק אני והוא היינו מעורבים בזה" - עמ' 17); היא העריכה כי כעשר פעמים קיבלה, סכומי כסף בתמורה להוצאת הדלק (עמ' 18); כן פירטה מה עשתה בכסף שקיבלה משמשון ("חלק הפקדתי בבנק וחלק שמתי בבית, כפי שמצאתם בחיפוש"), היא הודתה כי רכשה באמצעות הכסף שקיבלה משמשון "את הטלוויזיה שהחרמתם לי", "את השרשרת והצמיד שהחרמתם לי" ואת "חדר השינה שלי" (עמ' 20); כמו כן אישרה כי סכום של כ-70,000ש"ח שנמצא בביתה הוא סכום שקיבלה משמשון (עמ' 22); בסיום החקירה הביעה צער, בושה וחרטה על מעשיה ("אני מאוד מאוד מצטערת ואפילו מתביישת כלפי כל אלה שפגעתי בהם אם זה משפחתי ומפקדיי", עמ' 25).
באמרתה השנייה (ת/2), ארבעה ימים לאחר מכן, שבה המערערת ותיארה את דפוס הפעולה במסגרתו נגנב הדלק. במהלך חקירה זו הוצגו למערערת מספר שוברים, חלק מהם זיהתה כשוברים "אמיתיים" (תוך השוואה ליומנים השונים), וחלק אחר זיהתה כשוברים שזוייפו על-ידה, אשר באמצעותם נגנב דלק (עמ' 4 ואילך). בסיום חקירתה הביעה המערערת צער על מעשיה (עמ' 14).
באמרתה השלישית (ת/3), ביקשה המערערת לציין כי היתה נתונה תחת סד לחציו של שמשון. היא מסרה כי בפעמים הראשונות "בתקופת פסח 2003 גניבת הדלק לא היתה מלווה באיומים", אולם "בפעמים הבאות, זה היה מלווה בצעקות... באיומים ותזכורים שהחברים שלו הם מהעולם התחתון" (עמ' 2-1).
באמרתה הרביעית (ת/4) מסרה המערערת, שלנסיעות במסגרתן בוצעו גניבות דלק, לא הוצאו תעודות משלוח ולא נרשמו הזמנות, ביומן ההזמנות (עמ' 2-1) וכי "הכסף לא ניתן בסמוך לגניבה" (עמ' 8). בחקירה זו אישרה המערערת שפרט למשכורותיה לא היו לה הכנסות נוספות (עמ' 9). בהידרשה לשאלה מדוע לא התלוננה אודות האיומים של שמשון כלפיה, השיבה: "הייתי חרדה שהאיומים יתממשו,... בשבוע שנתפסתי חשבתי להתלונן בסוף שבוע...לא ידעתי למי עלי לפנות, למשטרה צבאית, או למשטרה האזרחית" (עמ' 9).
ההגנה לא חלקה על קבילותן של הודאות המערערת בחקירת מצ"ח. בעדותה בפני בית הדין המחוזי אישרה המערערת כי "כשהחקירה התחילה במצ"ח אני הודיתי ומסרתי את כל המידע שידוע לי והנחתי את החוקר" (עמ' 151 לפרוטוקול). לאור האמור, קבע בית הדין קמא, כי "נוכח ממצאי המהימנות ביחס לעדויות החוקרים, העדר טענות מצדה של הנאשמת, אודות אמצעי החקירה ואף מעיון באמרות עצמן - יש לקבוע, כי
משקלן הפנימי של ההודיות רב ומעמדן איתן" (ההדגשות כאן ולהלן בגוף הציטוטים, הוספו על-ידנו - בית הדין הצבאי לערעורים).